5300 קילומטר מאיפה שאני גרה מתרחשת מלחמה. זה אמנם לא במקום המגורים שלי אבל זה ממש בבית שלי.
התראות פיקוד העורף לא מצפצפות אצלי בטלפון, כי אני מחוץ לטווח הגאוגרפי, ולכן הטלויזיה דלוקה 24/7 ואני קופצת לכל התראה בכל מקום וכל התראה מעוררת דאגה - מי בטווח? האם כולם בטוחים? להתקשר או לא להתקשר לבדוק? למה הבת שלי לא שלחה הודעה שהכל בסדר?
אין לנו סיבה להתלונן, שקט אצלנו, רגוע להרגיז. אף אחד ברחוב לא יודע או מבין מה זה הגוש הזה שיושב לי בלי הפסקה, כבר שנתיים וחצי, בבטן, יחד עם זה ולמרות המרחק, אנחנו חיים כל רגע, כל ארוע, כל אזעקה וכל נפילה. הפחדים שלנו אמנם קצת אחרים אבל הם שם, כל הזמן, במלוא העוצמה.
תשמעו לאזהרות פיקוד העורף, תשמרו על עצמכם ובתקווה שהכל יגמר בצורה הטובה ביותר ובקרוב.
זהו, אין פואנטה, אין מוסר השכל - רק הרבה מאוד דאגה וגעגוע.
